בסביבות גיל שלוש עוברים הציירים הצעירים להתנסות בציורי דמויות. מציור ספונטני של שרבוט קווים ונקודות, מתחילים הילדים לצייר דברים מכוונים וכאשר הם מעוניינים לצייר אנשים, הם מצליחים ליצור משהו שבהחלט מזכיר.
הדרך הפשוטה ביותר לייצג דמות אנושית היא לצייר ראש עגול
ולהוסיף לו שני קווים המיצגים רגליים - והנה איש.
רק אנחנו המבוגרים רואים בדמות המצויירת "ראשן". אבל מבחינת הילדים, יש פה את כל מה שצריך: העיגול מיצג פנים אנושיות והרגליים הנמתחות מספקות את התחושה של עמידה זקופה ואנושית.
בסביבות גיל 4 רוב הילדים יוסיפו עיניים לעיגול הפנים וכן פה. חלק יוספו גם אף, שיער וידיים. לעתים רחוקות יצירו בני ה-4 גוף או בטן ואוזניים. הצוואר, לעומת זאת נדיר בציורי הילדים בגיל זה.
למה דווקא ראש ורגליים?
אם נתייחס לציור חלקי הגוף כמו אל הוספת פרטים בסדרה, נוכל להבין מדוע קל יותר לקטנים לזכור את הראש והרגליים. תשומת הלב שלנו לפרטים מופנת בעיקר לחלק הראשון והאחרון בסדרה שמולנו ולכן, לא פלא שהראש והרגליים הם אלו הנחרטים חזק יותר בזיכרונם של הילדים. לאמצע יש נטייה "ללכת לאיבוד" ולכן הבטן, תופיע בציורי הילדים רק בסביבות גיל 5, עם ההתקדמות ביכולות הזיכרון.
מאיפה יוצאות הידיים?
רגע לפני התשובה, עשו ניסוי בעצמכם. פרסו את הידיים ישרות לצדדים ותסתכלו עליהם מלמעלה. האם גם לכם נדמה שהידיים יוצאות מהראש? לפחות כך חווים זאת הילדים ולכן, כך הם יצירו.
בניסוי מעניין שנערך עם ילדים צעירים הראו להם הנסיינים שלוש אפשרויות של ציורי דמות:
הראשונה ציור דמוי ראשן - בו הידיים יוצאות מעיגול הראש.
השנייה - ציור שבו הידיים יוצאות מקווי הרגליים.
השלישית - ציור שבו הידיים יוצאות מעיגול נוסף מתחת לראש המייצג את הבטן.
ציירי הראשן, כלומר הילדים שנמצאים עדיין בשלב של ציור הידיים כיוצאות מהראש, בחרו בציור הראשון בתשובה לשאלה: "איפה מצוייר האיש הכי אמיתי?" מסתבר, שילדים אינם מציירים את מה שאמור להיות, אלא את מה שהם חווים והם כוללים את הפרטים המרכזיים מבחינתם ולא את מה שהם רואים.
הדרך בה לומדים הילדים לצייר דמויות אדם, היא מגוונת וכשלעצמה, אינה מעידה על רמת האינטליגנציה שלהם.
הם מציירים אנשים כי זה מעניין אותם ועל פי תפיסתם, הם עושים זאת באופן מדויק.
הורים רבים מתייחסים לציור באופן ראליסטי ומזמינים את הילדים להוסיף את הפרטים החסרים.
אל תתפלאו, אם שאלות כמו "איפה האוזניים?" יגרמו לילדים להוסיף עוד שני ראשים לתמונה ולא לראות בכך שום בעיה לוגית. היכולת להקטין את העיגול ולמקם אותו במקום הנכון, דורשת מיומנויות גרפיות, תפיסתיות ובקרה עצמית המבשילות בהדרגה ועם כל ניסוי וניסוי.
ילדים לומדים מעצמם ומחיקוי ולכן, ירוויחו כאשר יראו אותנו מציירים דמות פשוטה.
וגם אם לא יכלו להעתיק כרגע, כל הדגמה תורמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה