עוזרים לפגים ללמוד לאחוז במשחקים ולהפעיל את הידיים

המחקר על ההתפתחות היחודית לתינוקות שנולדו פגים, מקבל בשנים האחרונות תשומת לב מיוחדת. עברו הזמנים בהם התייחסנו  לפגים פשוט כאל תינוקות יותר קטנים וכיום אנו יודעים ששלבי ההתפתחות שלהם מעט שונים. 
לא קל לשמוע על סיכון לקשיים עתידיים ומצד שני המודעות לכך, בכוחה למזער את הסיכון. בתחום המוטוריקה העדינה, הקשורה בהפעלת הידיים והאצבעות, כדאי לדעת מראש כי לתינוקות שנולדו פגים צפויה התפתחות איטית יותר ומבחינה סטטיסטית תנועותיהם נמדדות כפחות מיטביות.

אבל, כמו תמיד בהתפתחות, לסביבה יש תפקיד מרכזי בעידוד, קידום ושיפור היכולות. ולכן, אתם ההורים יכולים לעזור ולהשפיע. 

משחקים מהנים עם הידיים בשנה הראשונה לחיים, יעודדו את שיפור היכולות של הקטנים. לפנכם מספר הצעות: 

תנו לאצבעות שלכם לעשות את העבודה. באופן לא מפתיע, אצבעות ההורים הם דבר שמעניין מאוד את התינוקות. טוב, הם מגיעות תמיד אתכם ועושות דברים כל-כך מעניינים. עשו לתינוקות שלכם הצגות עם האצבעות, דיחפו אותם לכפות הידיים הקטנות, החביאו את האצבעות בתוך האגרוף שלכם ואז בהפתעה, פירסו את כל האצבעות בבת אחת...

הוספו ללמידה בעזרת התחושה בכך שתספרו את האצבעות שוב ושוב (רק לוודא שכל העשר עדיין שם...), "תאכלו" אותם בתאבון ותוספו את גורם ההפתעה והצחוק.

"עשר אצבעות לי יש" "סבתא בישלה דייסה" ו"בוא אלי פרפר נחמד" - הם שירים המערבים מגע וסיפור בהמשכים. המגע בכפות הידיים יעודד את התנועה בזכות הקשר המוחי הבלתי ניתן להפרדה בין תחושה לתנועה.

דעו, שבמוח האדם וגם במוחם המתפתח של התינוקות, יש תאים מיוחדים שנקראים "תאי מראה". תאים אלו הם אחראים לזהות ולהבין מה אחרים עושים. כמו במראה, כשאנחנו מניעים את האצבעות מול התינוקות, אחוז מסויים בשרירי האצבעות שלהם זז גם הוא. בעתיד הקרוב הצפייה תוכל להתרגם גם לתנועה ולחיקוי ולכן שווה להשקיע כבר עכשיו. 

הציגו לתינוקות צעצועים עם מרקמים שונים - כדור קוצים, רעשן מפלסטיק או בובות פרווה, "טיילו" איתם על כפות הידיים ולאורך היד והציגו את המשחק מול התינוקות מעל בית החזה. האם הם מושיטים את היד מיד? או שלוקח להם זמן? האם התנועה חלקה? או שדרושים מספר נסיונות? לאחר גיל חצי שנה מתוקן, אנו מצפים לראות את הידיים נשלחות בקלות יחסית לעבר הצעצועים באוניברסיטה ובתנאי שהם בטווח נגיעה. 

שעת כושר - הניעו את ידי התינוקות בעדינות לכיוונים שונים: הצלבה של "חיבוק",  מתיחה לצדדים, למעלה למטה לסירוגין. זיכרו שטווח התנועה בחודשים הראשונים אינו מלא ולא מומלץ למתוח עד הסוף אלא עד לנקודה שהתנועה זורמת וחופשית.
מומלץ לשלב את התנועות בשירים קבועים, כך קל יותר לתינוקות ללמוד ולדעת מה עומד לבוא ובדרך זו הם הופכים לשותפים פעילים.

הצעצועים המומלצים ביותר לתחילת אחיזה הם פשוט רעשן פלסטיק קטן עם ידית עגולה וקטנה וגם כדור חורים, בו האצבעות "נתקעות" בקלות וכך יוצא שהתינוקות אוחזים ומזיזים את הכדור.

באמצע השנה השנייה לחיים, התינוקות לומדים לשלוט בתנועות ידיהם ביתר קלות. הם ינסו לתפוס ולמשוך ולנסות להרים גם קוביות בגדלים שונים. כדור החורים מתאים גם כאן, כאשר ממלאים אותו בצעיף וכל הכיף הוא למשוך ולמשוך עד שהצעיף מתגלה כולו ומקבל צורה שונה לגמרה.

מומלץ להתחיל במשחקים מגיל חודשיים מתוקן, ולבדוק למה התינוקות מגיבים ועל מה הם "נדלקים". הכרות עם השירים והמשחקים מגיל צעיר, תעודד את התגובה האקטיבית ואת הלמידה בהמשך השנה.  כאשר תינוקות מסתכלים על הידיים שלכם "מעופפות" כמו הפרפר הקטן, הם ינסו לחקות בהמשך ויתרגלו כך את הנעת היד באופן תפקודי.

בתנוחה זו, קל לתינוקות לעקוב אחר פעולותנו. הם קרובים ונתמכים ובכך לידייים קל יותר לפעול. הציעו אותה לתינוקות כל עוד הם מסכימים. כאשר יזחלו ביעילות, יגיע הרגע שבו לא תהיה להם סבלנות והם "יברחו" משם כדי לגלות עולם. 

טוב לדעת

התפתחות יכולת האחיזה מתרחשת בשלבים 

לפנכם ציורים של השלבים העיקריים כדי שתוכלו להישאר עם אצבע על הדופק.זיכרו, תמיד להשוות את יכולת התינוקות על פי גילם המתוקן!וכן, כי תינוקות שנולדו פגים מתפתחים לאט יותר וסביר שימצאו קרוב יותר לטווח הנמוך

סימנים לקשיים:

באם שמתם לב כי תינוקכם אינו מושיט את ידו לעבר משחקים בגיל 4.5 חודשים מתוקן, אינו אוחז ברעשן קטן בגיל 5 חודשים מתוקן, אינו מעביר חפצים מיד ליד בגיל 9 חודשים - מומלץ לפנות ליעוץ של מרפאה בעיסוק

הכל מתחיל בראשן - איך ילדים לומדים לצייר דמות אדם?

בסביבות גיל שלוש עוברים הציירים הצעירים להתנסות בציורי דמויות. מציור ספונטני של שרבוט קווים ונקודות, מתחילים הילדים לצייר דברים מכוונים וכאשר הם מעוניינים לצייר אנשים, הם מצליחים ליצור משהו שבהחלט מזכיר. 

הדרך הפשוטה ביותר לייצג דמות אנושית היא לצייר ראש עגול

ולהוסיף לו שני קווים המיצגים רגליים - והנה איש.

רק אנחנו המבוגרים רואים בדמות המצויירת "ראשן". אבל מבחינת הילדים, יש פה את כל מה שצריך: העיגול מיצג פנים אנושיות והרגליים הנמתחות מספקות את התחושה של עמידה זקופה ואנושית.

בסביבות גיל 4 רוב הילדים יוסיפו עיניים לעיגול הפנים וכן פה. חלק יוספו גם אף, שיער וידיים. לעתים רחוקות יצירו בני ה-4 גוף או בטן ואוזניים. הצוואר, לעומת זאת נדיר בציורי הילדים בגיל זה.

למה דווקא ראש ורגליים?

אם נתייחס לציור חלקי הגוף כמו אל הוספת פרטים בסדרה,  נוכל להבין מדוע קל יותר לקטנים לזכור את הראש והרגליים. תשומת הלב שלנו לפרטים מופנת בעיקר לחלק הראשון והאחרון בסדרה שמולנו ולכן, לא פלא שהראש והרגליים הם אלו הנחרטים חזק יותר בזיכרונם של הילדים. לאמצע יש נטייה "ללכת לאיבוד" ולכן הבטן, תופיע בציורי הילדים רק בסביבות גיל 5, עם ההתקדמות ביכולות הזיכרון.

מאיפה יוצאות הידיים?

רגע לפני התשובה, עשו ניסוי בעצמכם. פרסו את הידיים ישרות לצדדים ותסתכלו עליהם מלמעלה. האם גם לכם נדמה שהידיים יוצאות מהראש? לפחות כך חווים זאת הילדים ולכן, כך הם יצירו.

בניסוי מעניין שנערך עם ילדים צעירים הראו להם הנסיינים שלוש אפשרויות של ציורי דמות:

הראשונה ציור דמוי ראשן - בו הידיים יוצאות מעיגול הראש.

השנייה - ציור שבו הידיים יוצאות מקווי הרגליים.

השלישית - ציור שבו הידיים יוצאות מעיגול נוסף מתחת לראש המייצג את הבטן.

ציירי הראשן, כלומר הילדים שנמצאים עדיין בשלב של ציור הידיים כיוצאות מהראש, בחרו בציור הראשון בתשובה לשאלה: "איפה מצוייר האיש הכי אמיתי?" מסתבר, שילדים אינם מציירים את מה שאמור להיות,  אלא את מה שהם חווים והם כוללים את הפרטים המרכזיים מבחינתם ולא את מה שהם רואים.

הדרך בה לומדים הילדים לצייר דמויות אדם, היא מגוונת וכשלעצמה, אינה מעידה על רמת האינטליגנציה שלהם.

הם מציירים אנשים כי זה מעניין אותם ועל פי תפיסתם, הם עושים זאת באופן מדויק.

הורים רבים מתייחסים לציור באופן ראליסטי ומזמינים את הילדים להוסיף את הפרטים החסרים.

אל תתפלאו, אם שאלות כמו "איפה האוזניים?" יגרמו לילדים להוסיף עוד שני ראשים לתמונה ולא לראות בכך שום בעיה לוגית. היכולת להקטין את העיגול ולמקם אותו במקום הנכון, דורשת מיומנויות גרפיות, תפיסתיות ובקרה עצמית המבשילות בהדרגה ועם כל ניסוי וניסוי.

ילדים לומדים מעצמם ומחיקוי ולכן, ירוויחו כאשר יראו אותנו מציירים דמות פשוטה. 

וגם אם לא יכלו להעתיק כרגע, כל הדגמה תורמת.

הכנה לכתיבה מתחילה על המתקנים בגינה

כתיבה היא משימה מורכבת

והיא לא רק תנועת היד המזיזה את העיפרון.

ה"איך כותבים?"  וה"מה כותבים?" 
צריכים להשתלב בהרמוניה

ולהפעיל את הגוף: ביציבה ובתנועה, 
את החשיבה: בזיכרון ודמיון,

את הרגש: במוטיבציה ובהתמדה 
ועוד ועוד.

החלק המוטורי הוא רק אחד מהתפקודים המופעלים בכתיבה ואולי הבסיסי מבין כולם.  
במבט בוחן על התנועה הדרושה לכתיבה, כדאי לשים לב להיבט היציבה. כמו בכל פעילות מורכבת, כך גם בכתיבה, השליטה ביציבה אינה נופלת בחשיבותה מהיבט התנועה. לא במקרה הכתיבה ברובה נערכת ליד שולחן. אנחנו צריכים לשבת כדי לאפשר לעצמנו בסיס רחב יותר ליציבות וזאת, בשביל לא להתעייף במהירות.

שרירי הגב, הבטן, הצוואר
וחגורת הכתפיים
מרכזיים בגוף ובחשיבותם

כדי לשבת ליד השולחן, לשמור על תנוחה יציבה
ולאפשר לידיים לנוע בחופשיות, דרושים שרירים רבים בגוף 

 

 
והכל מתחיל במרכז

השרירים הגדולים בגו ובחגורת הכתפיים,
מאפשרים את העמידה או הישיבה היציבה


ובזכותם יתאפשר המשך הרצף:

פלג הגוף העליון, צריך להיות חזק מספיק כדי להחזיק את הגוף ישר.

שרירי הכתפיים חייבים להיות חזקים מספיק, כדי לשאת את משקל הזרועות וגמישים מספיק, כדי לסובב באופן חופשי את הידיים.

החלק העליון של הזרועות צריך לשאת את משקל האמות.

האמות צריכות להיות יציבות מספיק כדי לאפשר לשורש כף היד להסתובב.

שורש כף היד צריך להיות חופשי להישען על המשטח ובתורו, יאפשר לאצבעות לנהל את "ריקוד" הכתיבה.

לכן, כדי לשלוט בשרירים הקטנים בידיים, השרירים הגדולים של הגו והכתפיים צריכים להחזיק אותנו יציבים.

איך מתחזקים?

גני השעשועים הם ה"מכון הכושר" של הילדים.

כאשר הילדים מטפסים, מתנדנדים,

מתכופפים וזוחלים על המתקנים,

או רצים וקופצים ביניהם,

הם מתחזקים ומכינים את גופם 

למשימות העדינות יותר.

חגורת כתפיים חלשה משפיעה על יכולות הכתיבה
כאשר ילדים עם חולשה שרירית בחגורת כתפיים מנסים לצייר או לכתוב, הם נוטים לנסות ולפצות על חוסר השליטה ביציבה, בעזרת כיווץ שרירים  גדולים וזאת כדי לקבע את עצמם. החולשה והקיבוע גורמים להתעייפות מהירה, ויגרמו לילדים למאוס מוקדם מדי במטלה - מעניינת ככל שתהייה.

כאשר הבסיס לא יציב, הילדים ינסו להחזיק את כלי הכתיבה חזק מדי כדי לספק לעצמם יציבות, או ילחצו מאוד חזק על הנייר, כאשר אין להם מספיק שליטה על תנועותיהם. פיצוי אחר יכול להיות גם בהעלאת  המתח בכתפיים שבעקבותיו הילדים מתעייפים במהירות.

ניסיון לאחוז בכלי כתיבה, ללא היציבות הנובעת מעבודה מתואמת של שרירי הגו ושל חגורת הכתפיים, הוא כמו הניסיון לצייר כשאנחנו עומדים על רגל אחת.  זה ידרוש מאתנו מאמץ עצום, יעייף מאוד והתוצאות כנראה יהיו עלובות.






סימנים לחולשת שרירים בגו ובחגורת כתפיים
אפשר להבחין בחולשת הגו אם הילד "נוזל" על הכיסא בזמן הישיבה. אם נבקש ילדים עם חולשה בגו או בחגורת כתפיים, לשכב על הבטן ולהרים את הידיים והרגלים ו"לעוף כמו סופרמן" - הם יתקשו להגיע או לשמור על התנוחה. גם כאשר הילדים יושבים על הריצפה רק בישיבת W, סימן שהם זקוקים לפריסת רגליים זו, כפיצוי על חולשת הגו.

ישיבת W

אז מה עושים? 

קשה להתאמן, אבל כיף לשחק. משחקים פיזיים רבים מערבים הפעלת כוח במתיחת הגב ובהפעלת הידיים. כאשר הילדים נושאים את משקל גופם על הידיים - כמו בירידה מהמגלשה בזחילה על שש, או מרימים את הידיים כנגד כוח הכובד - כמו בציור על לוח, הם מחזקים את השרירים. גם הדרישה לשמור על שיווי המשקל, כמו הליכה על קורה, כרוכה בהפעלה ובשכלול התנועות המתחילות במרכז הגוף ולכן מחזקת אותו.

שרירי הגב מתכווצים, עובדים ומתחזקים

מתאמנים בלי להרגיש
המשחק והחברה מאתגרים את הכוחות

בסלון הבית, אפשר לשחק ב"איך הולכות החיות?"

לקפוץ כמו קנגרו - עם ידיים מקופלות אל החזה ושתי הרגליים קופצות ביחד

לעמוד כמו האריה הכי חזק בעולם - שלא זז מול שום דחיפה

לקפוץ כמו צפרדע, או לזחול כמו נחש. ללכת כמו דוב או סרטן.

לעמוד על רגל אחת כמו חסידה - בלי להחזיק, וגם על הרגל השנייה.

הליכת סרטן
קדימה, אחורה ולצדדים

משחקי התנועה מכינים את הילדים לדרישות העתיד והכיף מקל על האתגר ומחפה על הקושי.
הכלל הוא שמשיכה, הרמה והשענות על הידיים בונים את חוזק השרירים הגדולים בגוף ונראה שהילדים יודעים את הסוד. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שהם רצים בהתלהבות אל עבר המתקנים בגינה? רוצים להוריד לבד את הקופסה הגובהה? או להתגלגל על הספה? 
גם הילדים שמעדיפים לשחק בישיבה או להסתובב ליד המתקנים ולא עליהם, היו רוצים להינות מהחוויה - אבל נמנעים בגלל הקושי. אפשר וכדאי לעזור להם.



נשמח לענות על שאלות תמר: 054-5620896 יעל: 054-7878478 או במייל

מזמינות אתכם לבקר באתר של פשוט לגדול או בדף הפייסבוק שלנו

להתראות, תמר ויעל מפשוט לגדול

.

פשוט לגזור

איזה כיף לגזור!

משתמשים במכשיר של גדולים 

ומשנים לנייר את הצורה.

התוצאה מרתקת את הילדים, 

אבל הפעולה עצמה, לא פשוטה בכלל.

צריך ללמוד להפעיל את המספריים: 

איפה להחזיק, איך לגרום להם להיפתח

ומיד אחר-כך להיסגר. חייבים לשלב גם תנועה קדימה 

או יותר מסובך, בסיבוב או בזוית. 

ובתוך כל זה גם להחזיק את הנייר ביד השנייה.....

איך ילדים לומדים לגזור?

קודם כל הם פשוט מרותקים למספריים וחייבים לנסות בעצמם.

הם מכניסים את האצבעות "לא משנה לאין" ומניעים איכשהו את המספריים.

בהתחלה יתרכזו בתנועות הפתיחה והגזירה ולכן ההתנסויות הראשוניות יולדו חתכים קטנים בדף ולאו דווקא את גזירתו.

לקראת גיל שלוש רוב הילדים יכולים לגזור ולחצות חצי דף פוליו לרוחבו (בערך) 

האימונים משתלמים ובהמשך התנועה מופנמת בגוף.

עכשיו אפשר להפנות את הקשב ולכוון את הגזירה על קו ישר מצוייר. 

בגיל 4 מצליחים רוב הילדים לגזור סוגים שונים של מרובעים ולקראת גיל חמש גם משולש ועגול.

דפי חוצצים הם ציבעוניים, קשיחים
ובדרך כלל נשאר מהם עודף
הם חומר מצויין לגזירה

                 טיפ למתחילים: 

          קל יותר לגזור דף בריסטול  מאשר  דף רגיל. 

          הוא יציב יותר ומאפשר לגוף להרגיש

          ביתר קלות את התנועה.

איך לעזור לילדים להחזיק את המספריים?

התנוחה הנכונה והיעילה לגזירה היא הכנסת האגודל ל"אוזן" העליונה של המספריים.

לרוב הילדים שוכחים, ולאחר מספר שניות הופכים את היד. 

אם נצייר להם סמיילי על כף היד, ונבקש יפה-יפה שהוא לא יהיה עצוב, נהפוך את השמירה על התנוחה למשחק.

גם היד שאוחזת בנייר, צריכה לשמור על התנוחה

שבה האגודל פונה כלפי מעלה

וגם את זה הילדים נוטים לשכוח..

ציור סמיילי על ציפורן האגודל, 

תוך הדגשה ש"החבר הזה, אוהב להסתכל 

על המספריים, כי הוא זה שעוזר"

ימשיכו את המשחק ויעזרו לילדים להפנים את הדרך הנכונה לאחיזה.

לגזור על הקוים זו משימה שדורשת אימון ויש ילדים שזקוקים ליותר זמן.

מרפאות בעיסוק משתמשות בדרכים שונות כדי לעזור לילדים לרכוש את מיומנות הגזירה ואפשר בהחלט לנסות בבית

מסמנים את הקו בטוש זוהר
ודואגים להכין גם ליד האוחזת

 "סימני דרך" 

כדי ש"היא" תדע לאין להתקדם.

עידו בן 4 והוא מתנסה בגזירת צורות.

כדי לעזור לו, סימנתי את גבולות הצורה בצבע בולט.
התחושה עוזרת לו להבחין מתי הוא צריך לעצור
ולשנות את הזוית.

טיפ למתחילים:
כדי לצייר גבולות רחבים ולשרטט את הקו באמצע.
טיפ למתקדמים: 
אפשר לסמן את הגבולות הבולטים קרוב יותר לקו.

עבודת יצירה מצורות שגזרתי בעצמי

גוזרים לילדים רצועה מברסטול צבעוני 

ומסמנים עליה קוים

הילדים מתאמנים בגזירה

ויכולים להדביק את שלל הצורות שנוצרות

בקישור הבא תוכלו למצוא דוגמאות מגוונות של רצועות

 http://www.royalbaloo.com/download/RoyalBalooCuttingStripsDotted.pdf

לא רק נייר!
כיף לגזור בצק וגם קשים
זה גם יותר קל.
את חתיכות הקשים הקטנות
אפשר להשחיל על חוט
וליצור צמיד:)

יש לכם עוד טיפים? נשמח לשמוע

ובנתיים

גזירה נעימה ובהצלחה

שפת הסימנים של התינוקות - איך הם אומרים לנו למה הם זקוקים?

בשבועות הראשונים נדמה שהתינוקות לא עושים הרבה.

טוב, נדמה לנו!

האמת שהם עובדים קשה - עובדה, הם רוב הזמן עייפים וזקוקים לשינה.

בין שינה לשינה, מופעות להן דקות עירנות בודדות.

לאט ובהדרגה הן ייאספו לפרקי זמן מתמשכים יותר ויותר, אבל בנתיים רגעים אלו מופיעים פה ושם בלי הגיון נראה לעין. 

כאשר הם עירנים, התינוקות ינסו להבין "מה קורה פה?"

ולאחר זמן קצר של ספיגת המראות, הקולות, הריחות,

התנועות והתחושות  שיש לעולם להציע להם,

הם ירגישו ש-די! אין להם כוח יותר ושמישהו יבוא לכבות את כל זה.

הזעקה לעזרה היא חד משמעית 

והבכי הרם לא משאיר מקום לספק.

המעברים בין "כיף לי פה" ל"הצילו!" הם מהירים מאוד ואף תינוק לא יישרוד ללא מבוגר לידו שיקרא את האותות.

וההורים, יודעים בדרך כלל לקרוא ולספק את מה שנחוץ.

בדרך כלל...

לפעמים זה מאוד מבלבל ותהיות כמו "היא הרגע אכלה....יכול להיות שהיא עדיין רעבה?" הן מנת חלקה של כל אמא.

הטבע מבוסס על עיקרון ה"בדרך כלל" הזה, שהרי אין עולם מושלם.

פיספוסים הם חלק מהחיים ולא יקרה שום דבר אם לא נקלע בניחוש הראשון אלא רק בשני, בשלישי ואפילו ברביעי.

הרי שמה שחשוב הוא, שיש פה מישהו שאוהב ומחוייב לנחש ולנחש עד שהכל יסתדר.

ובכל זאת...

אנחנו הופכים חכמים מדור לדור ויש מומחים שחוקרים, עוקבים והם מלאי תובנות.

מומחי ההתפתחות יודעים להגיד, שככל שההורים יודעים לקרוא את הסימנים הזעירים בהתנהגותם של התינוקות, כך משגשגת התפתחותם.

כדאי להורים להכיר את ששת מצבי הערות של התינוקות, מאחר ולכל שלב, התנהגות אופיינית משלו ובכל שלב, התינוקות שלנו צריכים משהו אחר.

מתי לדבר אליהם ולשיר?

באיזה שלב הם אמורים להגיב?

מתי לעזור להם להירדם?

מתי שנתם עמוקה ואפשר להעביר אותם למיטה (ומתי לא כדאי, כי יש יותר סיכוי שהם יתעוררו)?

ומהו האות המבשר על אי נוחות ועלול להתפתח לבכי?

בטבלה הבאה ריכזתי ממספר מקורות, את תיאורי ההתנהגות בכל אחד משלבי הערות,

ועוד יותר חשוב - איך מומלץ להגיב להם.  

אם נעזרתם בה, אשמח לשמוע בתגובה:)

בהצלחה יעל

מצב ערות	תיאור התנהגות	מה זה אומר?
שינה עמוקה	התינוקות שוכבים בשקט, כמעט ואינם זזים. נושמים בנשימה סדירה ומדי פעם נאנחים	התינוקות מנותקים מהסביבה וגם אם נשמיע קול חזק בקרבתם, הם לא יתעוררו.
שינה קלה	העיניים עצומות אבל נעות במהירות וניתן לראות מדי פעם את רפרוף העפעפיים. מדי פעם פוקחים את העיניים או עושים תנועות מציצה עם הפה. הם נעים יותר בתנועות רכות של הזרועות והרגליים, מעווים את גופם ואת פניהם. נשימתם מהירה יותר מבשלב השינה העמוקה ופחות סדירה. קולות בסביבה יכולים להעיר אותם, והם יכולים להיבהל ו"לקפוץ" מרפלקס מורו.	לפעמים זהו אות מבשר להתעוררות, ולעתים יחזרו לשלב השינה העמוקה.
ישנוניות	העיניים נסגרות מדי פעם וכאשר הן פקוחות, המבט מצועף ולא ממוקד (נראים "משועממים") תנועות של הימתחות, "זריקת" הזרועות או הרגליים ופיהוקים. מגיבים לגירויים אך בתגובה מאוחרת. נבהלים יותר.	לא לגמרה ערים ולא מעבדים מידע
ערנות שקטה	העיניים פקוחות, הפנים בהירות ומבטם ממוקד. גופם שקט, נראים שלווים. בוחנים ומסתכלים אך נשארים פסיביים. מגיבים לגירויים עם עיכוב קל בתגובה.	התינוקות פנויים ללמידה: להתבוננות בפנים, לשיחה ולמשחק
ערנות פעילה	העיניים פקוחות והגוף פעיל. נבהלים פחות מגירויים וזזים עם כל הגוף. הזרועות והרגליים נמתחות ודוחפות בתנועות ספונטניות ועם הגיל התנועות יהפכו למכוונות.	לעתים שלב זה מבשר אי נוחות
בכי	בכי או צווחות. פעילות לא מאורגנת של כל הגוף. קשה לעניין אותם בגירויים חיצוניים ולרוב לא יגיבו	להרים על הידיים ככל שניתן. לא לפחד שהפעולה תוביל לפינוק. להפך! כאשר התינוקות מוחזקים הם לומדים להירגע מהר יותר.